<h1>הפרדס לרש"י הלכ' ציצית</h1>
<h2>דף יא:</h2>
תלאן ואחר כך פיסק ראשי חוטין פסול.
[שאלה]. ועל חוט של ציצית שעושין ממנו הגדיל לאחר שכרך ועשה הגדיל שפתלו עד שליש [ו]עדיין הוא ארוך מחבירו מהו לפוסקו, כלום יש כאן [משום] תלאן ואחר כך פוסק ראשי החוטין שלהן או לא. ת[שובה]. אין לחוש על זאת. דכי אמר תלאן ואחר כך פוסק ראשי חוטין שלהן פסולה הני מילי בארבעת החוטין. דאי לא פסיק להו הוה ליה חד חוטא ואין כאן ציצית כלל. הלכך כי קשר וכרך קודם פסיקא הוה ליה משום תעשה (במצותו) [כמצותו] ולא מן העשוי כבר שלא (במצותו) [כמצותו]. דבתחילת עשייתו צריכה שתהא בכשרות, אבל זה החוט שהוא פותל ועשה וכרך הגדיל עד שלישו ועדיין ארוך מכולם אעפ"י (כ) אם יניחנו כך כשהוא ארוך אין בכך כלום. ומאחר דאינה מצוה [ל]פוסקו מאי תעשה [ולא מן העשוי] איכא, הא הוי מתחלתו בכשרות בין פסוק בין לא פסוק. ויש מי שפוסל וטעמו איני יודע מהו, לפי שאין תעשה ולא מן העשוי בכל מקום אלא כגון [ש]בשעת עשייתן לא נראה למצוה כי ההוא דתניא בסוכה [י"א ע"א] הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת וסוכה שסיככה בדבר המחובר לארץ כמו גפן ודלעת שהן ארוכין אינה סוכה ואם קצצן [ל]אחר הסיכוך קאמר[ינן] דצריך לנענע והוה ליה כמסכך באותה שעה בדבר התלוש והיא כשירה. ואם קיצץ ולא ניענע אינה כשירה דהוה ליה מן העשוי בפסול. שאע"פ שעכשיו קיצץ ולא ניענע אינה כשירה דהוה ליה מן העשוי בפסול. שאע"פ שעכשיו קיצץ מ"מ כשנעשה הסכך נעשה ועשוי בפיסול הוא לעולם עד שינענע ומשנענע ה"ל ההיא שעתא תעשה בכשרו[ת]. וכן החוטט בגדיש [שם י"ב ע"א] ולא היה שם חלל טפח במשך שבעה שכשנעשה הסכך הזה לא היה אהל (ועם) [ועתה] שהרחיב החלל ה"ל מן העשוי בפסול. וכן בציצית שהרי כשתלה כל הציצית וגמר עדיין כולו הוא חוט אחד. ואם לא שתלה הטועה ברב יצחק הייתי אומר שטעה בזו דתני ר' חייא הטיל לשתי קרנות בבת אחת כשי[רה] [שם י"א ע"א] והוצרכו להעמידה בפיסוק ואחר כך קשר, אבל קשר וא[חר] כ[ך] פסקן (זה) באמצע להבדיל [זה] בקרנו [וזה בקרנו] פסול. ואע"פ שראשי החוטין קודם [ה]קשירה נפסקו וכבר קודם קשירה היו ארבע חוטין אלא ארוכות היו כדי שתי קרנות וקצרן לאח[ר] עשייה [פסול]. ומזה למד שהמקצר לאח[ר] עשיי[ה] פסו[ל]. ואם מכאן למד צלל במים אדירים והעלה חרס בידו שזו בפסול נעשית, דציצית הכנף כתיב, ולא ציצית כנפות, ונהי דבשעת פתיל, דהיינו קודם קשירה לא בעינן כנף, בשעת ציצית מיהא בעינן כנף. אבל זה אע"פ שהחוט ארוך כל שהוא בהכשרו עושה, שאפילו כל החוטין כולן ארוכין עשר אמות כשי[רה]. דתניא [מנחות מ"ב ע"א] ציצית אין לה שיעור למעלה, אבל יש לה שיעור למטה.
